פסק-דין בתיק תא"מ 5852-08

האם על הנתבעת לשלם לתובעת בגין יתרת חוב עבור מוצרים שסיפקה התובעת.

רקע וטענות הצדדים

1.         התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת חוב בגין מוצרים אשר סיפקה לנתבעת, במהלך יולי ואוקטובר 2007, בהתאם לחשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה.

            תביעה זו, אשר ראשיתה בסדר דין מקוצר בה נמחקה כותרת וניתן פסק דין בהעדר הגנה אשר בוטל, התמשכה מעבר לנדרש.

בכתב התביעה המתוקן נתבע סך של 9,819 ש"ח אשר הורכב מהרכיבים הבאים:

4,070 ש"ח פער בין חשבוניות לתשלומי הנתבעת.

2,249 ש"ח ביטול הנחה בשיעור 15%, מאחר והתשלומים לא שולמו במזומן.

1,500 ש"ח הוצאות ריבית והצמדה.

2,000 ש"ח הוצאות עריכת התביעה.

2.         לטענת הנתבעת, אכן נתקבלו המוצרים הן הכיסאות המפורטים בחשבוניות מיום 14.10.2007 והן ידיות הסטודנט והמושבים המפורטים בחשבונית מיום 04.07.2007. אולם, לטענתה, התקבלו מוצרים פגומים. לשיטתה, מאחר והתובעת הבינה כי מכרה מוצרים פגומים ואז זיכתה מיוזמתה את הנתבעת בגין חלק מהעלות, סוכם כי לא תשולם כל יתרת התמורה מצד הנתבעת ובכך תסתיים המחלוקת בין הצדדים.

            בכתבי טענותיה של הנתבעת ובתצהירה נטען כי נאלצה להחליף ללקוח של עסקה את הכיסאות אשר סיפקה התובעת, וכדי להימנע מהליכים משפטיים סוכם על זיכוי כולל של כל התשלומים אשר טרם שולמו על ידה.

דיון והכרעה

3.         שני הצדדים לא דייקו בטענותיהם. מעיון בחשבוניות ובקבלות אשר צורפו לכתב התביעה עולה כי החיוב בהתאם לחשבוניות אשר צורפו, לרבות חשבוניות ההובלה, עומד על 20,038 ש"ח. קבלות התשלום מעידות על ביצוע תשלום של 15,987 ש"ח, כך שהפער בתשלומים עומד על 4,051 ש"ח. אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי יש להתחשב רק בהזמנת הכסאות מאחר והתביעה הוגשה בגין יתרת חוב אשר התייחסה למכלול יחסי המסחר בין הצדדים.

ביום 10.02.2008 הוציאה התובעת חשבונית זיכוי על סך של 2,629.84 ש"ח. כמפורט להלן, חשבונית הזיכוי משקפת הודאה של התובעת ולא מצאתי כי הוצאה היא רק לצורך ההליך המשפטי.

לאחר שמיעת העדויות מקבל אני את טענת הנתבעת כי אכן היו פגמים כאלה או אחרים במוצרים אשר סופקו הן בכיסאות אשר סופקו למסעדה, אשר שמה המפורש לא צויין בתצהירים, והן בידיות אשר סופקו לשגרירות האיטלקית.

התובעת בפועל הודתה בקיומם של ליקויים בכך שבזמן אמת הוציאה חשבונית זיכוי, ולא מצאתי כי רשאית היא, לאחר מעשה, להתכחש לחשבונית הזיכוי, ובכתב תביעתה לבטל את הזיכוי אשר נתנה. גם הטענה בייחס לביטול הנחת מזומן לא הוכחה. העובדה כי על גבי החשבוניות מצוינים תנאי תשלום במזומן אינה מעידה מהו שעור ההנחה אשר ניתן לכאורה, והתובעת לא הוכיחה כי זכאית לתוספת תשלום בגין מועדי התשלומים בפועל.

4.         מנגד, הנתבעת לא הוכיחה את שעור הנזק שנגרם לה או את ההסכמה עם התובעת לקיזוז יתרת החוב, מעבר לחשבונית הזיכוי האמורה. הנתבעת נמנעה מלפרט את טיב הליקויים בכיסאות או בידיות, ומעדותה ועדות העובד מטעמה עלה כי בפועל סופקו כל המוצרים ללקוחותיה, וביחס למסעדה העידה כי החליפה מעת לעת כיסאות שנשברו, כך לטענתה.

            בהיעדר עדות מטעם אותה מסעדה עלומה ובהיעדר מסמכים התומכים בטענת הנתבעת כי נתנה פיצויי לאותה מסעדה בגין טענותיה, לא ניתן לקבל את טענת הקיזוז.

5.         פועל יוצא מהאמור לעיל הוא כי יתרת החוב, לאחר חשבונית הזיכוי מטעם התובעת, עמדה ביום 10.02.2008 על סך של 1,421 ש"ח.